הבוקר התחיל מנומנם...
האיש ארגן את הנינג'ה לגן ויצא.
נשארנו הגדול ואנוכי.
הוא כל כך התרגש,
מרגע שהתעורר בבוקר חיכה לרגע הנכסף שיגיע,
אחרי הכל, אתמול סיפרתי לו שהיום הולכים לסרט.
"בקולנוע?" שאל בהתרגשות,
"כן" מחיתי דמעת התרגשות פולנית, כמה שהשפה בה הוא משתמש עשירה... בקולנוע.
מ6:30 בבוקר הוא במצב המתנה.
ב7:45 העיר אותי פעם ראשונה, לספר לי שהוא כבר צחצח שיניים ואכל צ'יריוס ושתה שוקו ודווח שעכשיו הוא בא לישון לידי.
נמנם לידי במיטה, וכל 10 דקות הרים את הראש לראות אם כבר קמתי להתארגן.
העיר אותי פעמיים לשאול אם כבר צריך ללכת.
אחר כך העיר אותי שוב, כדי לשאול אם בסרט, יהיו שחקנים מחופשים על הבמה כמו בהצגה שראינו...
בסוף קמנו.
יצאתי עם הפיג'מה לסלון, והרתחתי את המים.
"את מאורגנת?" שאל אותי קול קטן ונרגש מאחורי.
"אני בפיג'מה... אני אסיים להתארגן, נכין את התיק ואז נצא." צחקתי ועניתי.
"אה".
הוא נשמע מאוכזב...
נכנסתי לשירותים.
"אמא" שמעתי את הקול הקטן-נרגש מאחורי הדלת... "מה את עושה קקי או פיפי"?
התפוצצתי מצחוק "מה רצית?"
"תגידי לי מה צריך להכין בתיק, אני אעזור לך!".
שלחתי אותו להוציא תפוח מהמקרר, ולהביא סנדלים ואת בקבוק המים שלו.
אחרי שלוש שניות (או כך נדמה היה לי) חריץ קטן בדלת נפתח וזוג עינים הציץ בי.
"שמתי תפוח, וגם את המשקפי-שמש שלך...".
כשסיימתי להתארגן ניגשתי לתיק.
התפוחים היו בתא של הארנק, והמשקפיים כמובן זרוקים בתא הגדול. היו עדויות לכך שהוא אפילו ניסה לסגור את הריצ'רץ' של התיק.
ארגנתי את הפוגרום ויצאנו.
כשהגענו לקולנוע, הוא היה ריק למחצה. ככה זה כשהולכים לסרט בט' באב.
בכניסה לקולנוע פגשנו שני בחורים חמודים ואהובים עלינו במיוחד, הידועים בתור האחיינים של האיש ושלי.
גם הם באו לסרט, אבל אחר.
את חצי השעה שבין איסוף הכרטיסים לבין תחילת הקרנה העברנו יחד בסיפורים על אגדות עם סקוטיות (בכל זאת, ישבנו ליד פוסטר של "אמיצה"...).
נכנסנו לקולנוע והתיישבנו.
התחילו פרסומות.
מי הגאון שבוחר פרסומות להקרנת סרט ילדים? (ביום ראשון, בחופש הגדול, סרט מדובב - מה הסכוי שיהיו שם מבוגרים באופן עצמאי???).
אני מודה, הפרסומת של "יס" עם ג'יימס גנדולפיני נהדרת בעיני, אבל לא לגילאי 4 ("אמא, למה הם יורים באיש? מה הם זורקים לנהר?").
אחרי 20 דקות של פרסומות, התחילו ה"בקרוב"ים.
הסבלנות התחילה להתפוגג...
לפחות כאן נרשמה רווחת אנחה. כל הסרטים שהוצגו אכן היו סרטי ילדים.
כשהתחילה הקרנת הסרט, הגמד היה מרותק.
צחק עם כל שטות של הזברה, עם כל התקלות של הג'ירף והקשיב בקשב רב.
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בצפייה בסרטים איתו,
הוא לראות אותו מתפוצץ מצחוק מבדיחה, שלא קשורה דווקא למשהו חזותי, אלא הבנה נטו של הומור. לפעמים נדמה לי שהוא אפילו מבין הומור ציני....
אחרי כמה דקות הופיעה הדמות הרעה.
עוד כשהציגו אותה, הגמד כבר הביע אי שביעות רצון מהעניין.
והאמת?
היא באמת היתה די נבזית.
דמויות של חיות "רעות", עוד קל להסביר. לפחות את אלו שמסווגות כטורפות בעולם האמיתי.
בני אדם רעים,
כבר יותר קשה לי להסביר לילד בן צ'ופצ'יק לחמש...
אז התמקדתי בלספר לו שהיא בסוף לא תצליח לתפוס את גיבורי הסרט, והוא האמין לי.
אחרי שעה,
כשהוא כבר הבין שהגיברת המרשעת לא הולכת לשום מקום,
הרגשתי יד קטנה אוחזת לי בזרת.
"אמא" לחש "היא מפחידה אותי. בואי נלך".
יצאנו מהקולנוע, יד אחת אוחזת בזו של אמא, והשניה בשקית הבייגל'ה שהבאנו מהבית.
בדרך חזרה הביתה עוד עברנו לבקר חברים שלי, ולהגיד שלום.
והגמד אפילו קיבל בלון לשחק איתו ולרוץ איתו בשבילים...
.JPG)
הגענו הביתה ב14:00 ומייד נפלנו לשנ"צ ערבה...
עלויות היום:
2 כרטיסים לסרט: 82 ש"ח.
האיש ארגן את הנינג'ה לגן ויצא.
נשארנו הגדול ואנוכי.
הוא כל כך התרגש,
מרגע שהתעורר בבוקר חיכה לרגע הנכסף שיגיע,
אחרי הכל, אתמול סיפרתי לו שהיום הולכים לסרט.
"בקולנוע?" שאל בהתרגשות,
"כן" מחיתי דמעת התרגשות פולנית, כמה שהשפה בה הוא משתמש עשירה... בקולנוע.
מ6:30 בבוקר הוא במצב המתנה.
ב7:45 העיר אותי פעם ראשונה, לספר לי שהוא כבר צחצח שיניים ואכל צ'יריוס ושתה שוקו ודווח שעכשיו הוא בא לישון לידי.
נמנם לידי במיטה, וכל 10 דקות הרים את הראש לראות אם כבר קמתי להתארגן.
העיר אותי פעמיים לשאול אם כבר צריך ללכת.
אחר כך העיר אותי שוב, כדי לשאול אם בסרט, יהיו שחקנים מחופשים על הבמה כמו בהצגה שראינו...
בסוף קמנו.
יצאתי עם הפיג'מה לסלון, והרתחתי את המים.
"את מאורגנת?" שאל אותי קול קטן ונרגש מאחורי.
"אני בפיג'מה... אני אסיים להתארגן, נכין את התיק ואז נצא." צחקתי ועניתי.
"אה".
הוא נשמע מאוכזב...
נכנסתי לשירותים.
"אמא" שמעתי את הקול הקטן-נרגש מאחורי הדלת... "מה את עושה קקי או פיפי"?
התפוצצתי מצחוק "מה רצית?"
"תגידי לי מה צריך להכין בתיק, אני אעזור לך!".
שלחתי אותו להוציא תפוח מהמקרר, ולהביא סנדלים ואת בקבוק המים שלו.
אחרי שלוש שניות (או כך נדמה היה לי) חריץ קטן בדלת נפתח וזוג עינים הציץ בי.
"שמתי תפוח, וגם את המשקפי-שמש שלך...".
כשסיימתי להתארגן ניגשתי לתיק.
התפוחים היו בתא של הארנק, והמשקפיים כמובן זרוקים בתא הגדול. היו עדויות לכך שהוא אפילו ניסה לסגור את הריצ'רץ' של התיק.
ארגנתי את הפוגרום ויצאנו.
כשהגענו לקולנוע, הוא היה ריק למחצה. ככה זה כשהולכים לסרט בט' באב.
בכניסה לקולנוע פגשנו שני בחורים חמודים ואהובים עלינו במיוחד, הידועים בתור האחיינים של האיש ושלי.
גם הם באו לסרט, אבל אחר.
את חצי השעה שבין איסוף הכרטיסים לבין תחילת הקרנה העברנו יחד בסיפורים על אגדות עם סקוטיות (בכל זאת, ישבנו ליד פוסטר של "אמיצה"...).
נכנסנו לקולנוע והתיישבנו.
התחילו פרסומות.
מי הגאון שבוחר פרסומות להקרנת סרט ילדים? (ביום ראשון, בחופש הגדול, סרט מדובב - מה הסכוי שיהיו שם מבוגרים באופן עצמאי???).
אני מודה, הפרסומת של "יס" עם ג'יימס גנדולפיני נהדרת בעיני, אבל לא לגילאי 4 ("אמא, למה הם יורים באיש? מה הם זורקים לנהר?").
אחרי 20 דקות של פרסומות, התחילו ה"בקרוב"ים.
הסבלנות התחילה להתפוגג...
לפחות כאן נרשמה רווחת אנחה. כל הסרטים שהוצגו אכן היו סרטי ילדים.
כשהתחילה הקרנת הסרט, הגמד היה מרותק.
צחק עם כל שטות של הזברה, עם כל התקלות של הג'ירף והקשיב בקשב רב.
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בצפייה בסרטים איתו,
הוא לראות אותו מתפוצץ מצחוק מבדיחה, שלא קשורה דווקא למשהו חזותי, אלא הבנה נטו של הומור. לפעמים נדמה לי שהוא אפילו מבין הומור ציני....
אחרי כמה דקות הופיעה הדמות הרעה.
עוד כשהציגו אותה, הגמד כבר הביע אי שביעות רצון מהעניין.
והאמת?
היא באמת היתה די נבזית.
דמויות של חיות "רעות", עוד קל להסביר. לפחות את אלו שמסווגות כטורפות בעולם האמיתי.
בני אדם רעים,
כבר יותר קשה לי להסביר לילד בן צ'ופצ'יק לחמש...
אז התמקדתי בלספר לו שהיא בסוף לא תצליח לתפוס את גיבורי הסרט, והוא האמין לי.
אחרי שעה,
כשהוא כבר הבין שהגיברת המרשעת לא הולכת לשום מקום,
הרגשתי יד קטנה אוחזת לי בזרת.
"אמא" לחש "היא מפחידה אותי. בואי נלך".
יצאנו מהקולנוע, יד אחת אוחזת בזו של אמא, והשניה בשקית הבייגל'ה שהבאנו מהבית.
בדרך חזרה הביתה עוד עברנו לבקר חברים שלי, ולהגיד שלום.
והגמד אפילו קיבל בלון לשחק איתו ולרוץ איתו בשבילים...
.JPG)
הגענו הביתה ב14:00 ומייד נפלנו לשנ"צ ערבה...
עלויות היום:
2 כרטיסים לסרט: 82 ש"ח.
חמוד. בעיקר מכיר את השאלה הזו: "אתה עושה קקי או פיפי", מלווה בפתיחת חריץ בדלת. וגם את הנושא של דמויות רעות, דר מפחדת מכל דמות רעה בספר או בסרט ואומרת "זה מפחיד אותי". לא נורא, שתחיה בעולם שבו יש רק טוב. את הרע היא כבר תכיר בכל מקרה.
השבמחק