יש בבית הספר שאני מלמדת בו (ולדעתי בעוד הרבה בתי ספר) רבע שעה כל בוקר, שמיועדות לי ולתלמידי כתת החינוך שלי.
קוראים לזה "בוקר טוב מחנך". הגדרה חסרת הגיון תחבירי, כמו שאני מבינה את זה, אבל זה שם קליט.
בשנתיים האחרונות הוקדש ה"בוקר טוב" שלנו בעיקר לבדיקת נוכחות, הודעות, שאלות...
מדי פעם, אם היה לי זמן הייתי שואלת אותם אם הם ראו משהו מעניין בחדשות לאחרונה וכל נושא שהיו מעלים היינו מדברים עליו לכמה דקות: קצת מסבירים למי שלא מעורה מה בדיוק קרה, אולי אפילו דנים בסוגייה שקשורה... אבל זה באמת לרב היה מחליק בין הידיים ורבע השעה היתה נגמרת, אני הייתי ממהרת לכתה הבאה, התלמידים כבר בלחץ להוציא ספרים לשיעור שמתחיל אוטוטו... מתמסמס משהו...
האמת, לא מאוד הפריע לי.
כי בניגוד להרבה מחנכים בחטיבות הביניים ובתיכון, אני לימדתי את כל הכתה שלי יום יום.
לימדתי שני מקצועות, שאין בהם הקבצות, ויחד היו לי ארבע שעות שבועיות איתם. תוסיפו על זה גם שיעור חינוך, ולמעשה יצא לי יום יום להכנס לכתה שלי.
השנה, כבר לא.
אני מלמדת אותם רק מקצוע אחד, ולמעשה פוגשת אותם בשיעור ביום רביעי וחמישי בלבד, ובכל שאר השבוע, כל מה שנותרה לי היא רבע השעה כל בוקר.
אז השנה החלטתי שנחגוג את הבקרים יחד.
יום אחד נדבר באמת על אקטואליה (באופן יזום, לא "אם יוצא"), בוקר אחד יוקדש להודעות, בוקר אחד יועבר על ידי התלמידים - בכל פעם תלמיד או שניים אחרים יכינו משהו קטן, קצר וכיפי לבוקר (השבוע שני תלמידים שלי הכינו חידות QUEST וחדו לכתה היה מאוד מאוד מוצלח!) ובימי חמישי, לקראת סיום השבוע, אני אביא לכתה קצת מוסיקה.
אבחר שיר, נקשיב לו, ונדבר עליו.
שתבינו, את כל אחד מהדברים האלה עשו גם לפני, אין כאן חידוש גדול... האתגר האמיתי הוא להצליח להטמיע את זה כשגרה.
לרב אני מנסה לבחור לימי חמישי שירים שהם מכירים. משהו שמתנגן ברדיו בתכיפות, משהו של אמן ידוע..
אני מניחה שאחרי שזה כבר יהפך לשגרה אני ארשה לעצמי להכניס לרפרטואר דברים קצת יותר לא מוכרים...
היום בחרתי את "יש שמים מעלי" של אביתר בנאי ואביב גפן.
קוראים לזה "בוקר טוב מחנך". הגדרה חסרת הגיון תחבירי, כמו שאני מבינה את זה, אבל זה שם קליט.
בשנתיים האחרונות הוקדש ה"בוקר טוב" שלנו בעיקר לבדיקת נוכחות, הודעות, שאלות...
מדי פעם, אם היה לי זמן הייתי שואלת אותם אם הם ראו משהו מעניין בחדשות לאחרונה וכל נושא שהיו מעלים היינו מדברים עליו לכמה דקות: קצת מסבירים למי שלא מעורה מה בדיוק קרה, אולי אפילו דנים בסוגייה שקשורה... אבל זה באמת לרב היה מחליק בין הידיים ורבע השעה היתה נגמרת, אני הייתי ממהרת לכתה הבאה, התלמידים כבר בלחץ להוציא ספרים לשיעור שמתחיל אוטוטו... מתמסמס משהו...
האמת, לא מאוד הפריע לי.
כי בניגוד להרבה מחנכים בחטיבות הביניים ובתיכון, אני לימדתי את כל הכתה שלי יום יום.
לימדתי שני מקצועות, שאין בהם הקבצות, ויחד היו לי ארבע שעות שבועיות איתם. תוסיפו על זה גם שיעור חינוך, ולמעשה יצא לי יום יום להכנס לכתה שלי.
השנה, כבר לא.
אני מלמדת אותם רק מקצוע אחד, ולמעשה פוגשת אותם בשיעור ביום רביעי וחמישי בלבד, ובכל שאר השבוע, כל מה שנותרה לי היא רבע השעה כל בוקר.
אז השנה החלטתי שנחגוג את הבקרים יחד.
יום אחד נדבר באמת על אקטואליה (באופן יזום, לא "אם יוצא"), בוקר אחד יוקדש להודעות, בוקר אחד יועבר על ידי התלמידים - בכל פעם תלמיד או שניים אחרים יכינו משהו קטן, קצר וכיפי לבוקר (השבוע שני תלמידים שלי הכינו חידות QUEST וחדו לכתה היה מאוד מאוד מוצלח!) ובימי חמישי, לקראת סיום השבוע, אני אביא לכתה קצת מוסיקה.
אבחר שיר, נקשיב לו, ונדבר עליו.
שתבינו, את כל אחד מהדברים האלה עשו גם לפני, אין כאן חידוש גדול... האתגר האמיתי הוא להצליח להטמיע את זה כשגרה.
לרב אני מנסה לבחור לימי חמישי שירים שהם מכירים. משהו שמתנגן ברדיו בתכיפות, משהו של אמן ידוע..
אני מניחה שאחרי שזה כבר יהפך לשגרה אני ארשה לעצמי להכניס לרפרטואר דברים קצת יותר לא מוכרים...
היום בחרתי את "יש שמים מעלי" של אביתר בנאי ואביב גפן.
יש שמים מעליי"/אביתר
בנאי ואביב גפן...
רוצה להיות שלך שתהיי לי בית, רוצה להיות לך
אב בן ומאהב, אני מלך פה בושה במקום אחר, ואת יודעת
להסתובב זה לא אומר להיות חופשי, יש שמים מעליי יש בתוכי שמים, מוכן הכל לא מפחד עד שארגיש, יש שמים בתוכי יש בתוכי שמים מעליי
אני תכף מת חצי מאחורי, ככה סתם לכוד בכלום הזה, בלי פרי בלי שורש כמו נוצה עקור וזר, ומה נשאר
להסתובב זה לא אומר להיות חופשי, יש שמים מעליי יש בתוכי שמים מוכן הכל, לא מפחד עד שארגיש יש שמים בתוכי, יש בתוכי שמים מעליי
להסתובב זה לא אומר להיות חופשי, יש שמים מעליי יש בתוכי שמים, מוכן הכל לא מפחד עד שארגיש, יש שמים בתוכי יש בתוכי שמים מעליי
אני תכף מת חצי מאחורי, ככה סתם לכוד בכלום הזה, בלי פרי בלי שורש כמו נוצה עקור וזר, ומה נשאר
להסתובב זה לא אומר להיות חופשי, יש שמים מעליי יש בתוכי שמים מוכן הכל, לא מפחד עד שארגיש יש שמים בתוכי, יש בתוכי שמים מעליי
יותר מזכות דיבור וחגיגת השפע, אני מרגיש עכשיו חובת שתיקה,
מאחורי המסכה מה מסתתר, רוצה חבר".
ההנחייה היחידה שהתלמידים קיבלו הייתה להקשיב לשיר, לקרוא את המילים ולבדוק האם יש משפט שהם מתחברים אליו, או שתפס את תשומת לבם בגלל סיבה כלשהי...
התשובות שימחו אותי מאוד.
תלמיד אחד ציין את השורה "להסתובב זה לא אומר להיות חופשי" והסביר שהעובדה שכלום לא מגביל אותי עוד לא עושה אותי משוחרר באמת...
תלמיד אחר שאל מה זאת אומרת "יש שמים מעלי?"
חברה אחת אמרה שלדעתה זה אומר שיש תחושת בטחון, שלא משנה מה יקרה, השמים תמיד שם, יציבים.
אחר אמר שלדעתו זה דווקא אומר שהשמיים תמיד שם כדי לתת סימן של איפה הגבול (על בסיס "השמים הם הגבול").
תלמידה נוספת סיפרה שהיא התחברה לשורה: אני מלך פה, בושה במקום אחר" ולא הוסיפה דבר...
אחרי הכל שאלתי אותם אם הם מכירים את הזמרים.
הם הכירו, ואפילו ידעו קצת לקשר את אביתר בנאי לדמויות ידועות אחרות מהמשפחה...
סיפרתי להם ששני הזמרים באים ממשפחות ידועות,
ששני הזמרים כתבו יחד את השיר.
שאלתי אותם האם הם חושבים שגם גפן וגם בנאי מבינים כל אחד אחרת את השורות שכתבו?
וסיכמנו שרב הסכויים שכן (שגפן כנראה מפרש דומה יותר למה שעלה בכתה, ושבנאי, בתור חוזר בתשובה יפרש את נושא השמים באורח דתי יותר, בכוונה לאלוהים...).
את ה"בוקר טוב" הזה חתמתי באמירה ברורה: על שני אנשים מאוד שונים, שכתבו שיר אחד, וכנראה שגם אותו הם מפרשים אחרת זה מזה, ובכל זאת... יצא שיר טוב.
החיים מורכבים, אנחנו רואים את הדברים אחרת, זה לא אומר שאי אפשר לשלב כוחות וליצור דברים יפים, לא?
יצאתי מהכיתה, אמנם אחרי יותר מרבע שעה (ותודה לצוות פיסיקה שלא ירד לחיי המאחרים מהכיתה שלי), אבל עם תחושה טובה. ככה אפשר להתחיל את היום....
כל הכבוד מריק :-)
השבמחק