אני מאוד אוהבת לבשל.
ת'אמת? אני לא מאוד מוצלחת בזה, וגם אין לי "קהל יעד" שיהנה מאוכל מאוד מגוון, מה שיוצר מצב שאני מתמחה עד אבדן חושים בירקות בתנור, מרק כתום ואורז לכל סוגיו...
אז איך מכינים לחם?
ועדכון חם מהתנור (תרתי משמע?): כלבתנו האהובה, שחירפה נפשה ועלתה על השיש למרות שהיא צולעת ברגל אחת, מוסרת שחצי הכיכר הימנית היה מאוד טעים....
ת'אמת? אני לא מאוד מוצלחת בזה, וגם אין לי "קהל יעד" שיהנה מאוכל מאוד מגוון, מה שיוצר מצב שאני מתמחה עד אבדן חושים בירקות בתנור, מרק כתום ואורז לכל סוגיו...
אני גם מאוד אוהבת לאפות.
מתה על הריח של משהו בתנור (כל עוד הוא לא נשרף...).
גם כאן המגוון לא גדול, כי איכשהו עם שני גמדונים אני חייבת להסתפק במשהו מאוד פשוט שאפילו בין כל הסחות הדעת אני אצליח לזכור מה כבר שמתי בקערה ומה לא. למרות הפשטות, ולמרות העובדה שאני באמת מתאמצת בעניין הזה, תמיד יהיה את המרכיב ההוא, הקריטי, שברגע האחרון אזכר ואשים כדי שהעוגה תנצל. (ולפעמים... גם ברגע האחרון אני לא נזכרת... מזל, כאמור, שאף אחד כאן לא אנין טעם...)
מתה על הריח של משהו בתנור (כל עוד הוא לא נשרף...).
גם כאן המגוון לא גדול, כי איכשהו עם שני גמדונים אני חייבת להסתפק במשהו מאוד פשוט שאפילו בין כל הסחות הדעת אני אצליח לזכור מה כבר שמתי בקערה ומה לא. למרות הפשטות, ולמרות העובדה שאני באמת מתאמצת בעניין הזה, תמיד יהיה את המרכיב ההוא, הקריטי, שברגע האחרון אזכר ואשים כדי שהעוגה תנצל. (ולפעמים... גם ברגע האחרון אני לא נזכרת... מזל, כאמור, שאף אחד כאן לא אנין טעם...)
אם יש משהו שאני לא יודעת לאפות - אלו עוגיות. בעצם עוגיות וקאפ-קייקס...
כל מה שאפוי וקטן - נשגב מבינתי.
אפיית עוגיות מבחינתי היא כמו סט של צילום:
מכינים המון,
מתאמצים לדייק כמה שאפשר במרכיבים ובזמן האפייה,
ומתוך שלושה מגשי עוגיות תמיד יישרפו לי שניים (זה כנראה חוק טבע...).
אבל יש משהו שאני אוהבת לאפות, ואפילו יוצא לא רע.
לחם.
אני לא זוכרת את "הלחם הראשון שלי", אבל מתי שזה לא היה, מאז הכיכר הראשונה שהכנתי במו ידי, זו היתה התאהבות...
עד כדי כך שלפני כמה שנים, כשחבר שלנו קנה אופה לחם, כולנו לרגע כל כך התלהבנו - הרעיון של להכניס בערב מרכיבים, ולקום בבוקר ללחם טרי היה קסום בעינינו...
דקה אחר כך הבנתי, שאם יש אופה לחם בבית, כל עניין הלישה, העבודה עם הידיים, התנועות החצי-מדידטיביות... הולכות לאיבוד. וזה עוד לפני שדיברתי על הכיף שבלהחליט איזה צורה תהיה ללחם, איזה "טופינג" לשים עליו, עם זיגוג ביצה/בלי זיגוג ביצה...
בשנה-שנתיים האחרונות התחלתי להחליף את קמח החיטה בקמח כוסמין, שנחשב לבריא יותר מהחיטה, וגם טעים הרבה יותר מקמח חיטה מלא (אין טעם לוואי שנשאר על הלשון בסוף הכריך...).
ואני עדיין חוקרת אותו.
ואני עדיין חוקרת אותו.
לחם - מאכל שלא משנה איפה הסתובבתי בעולם - תמיד מצאנו אותו, בצורות שונות, בטעמים טיפה שונים, אבל הוא תמיד היה שם.
יש משהו בלחם, שלמרות שאפשר בקלות לקנות אותו בכל חור, שהוא לפעמים טעים יותר כאשר הוא תעשייתי, שהוא נשמר לאורך זמן רב יותר דווקא אם מביאים אותו מהסופר או המאפייה הגדולה... למרות כל זאת - התחושה של הכנת מזון כל כך בסיסי בעצמי, בידיים, נותנת לו ערך מוסף.
אולי נותנת גם לי קצת ערך מוסף.
אולי נותנת גם לי קצת ערך מוסף.
זה, והריח... שכשמתפשט ריח האפייה בבית, זה אוטומטית מעלה את מצב הרוח של כולנו (כן, כולנו זוללי פחמימות ידועים, ואין כמו ריח הבצק שמבשר על לחם טרי שמתקרב בצעדי ענק אל פינו...).
אז איך מכינים לחם?
לחם - הכי פשוט והכי כיף (זה מתכון לחלה, אבל אנחנו אוהבים אותו):
1 ק"ג קמח כוסמין מלא (אפשר גם קמח חיטה מלא, חצי-חצי עם לבן, איך שאוהבים). אני לרב עושה מכמעט ק"ג קמח כוסמין, ואם יוצא לי רטוב מדי, מוסיפה קמח חיטה לבן/מלא (מה שיש בבית) ל"ייבוש" העיסה.
2 כפות שמרים (לא שמרית, שמרים יבשים).
שקית אבקת אפיה
2 ביצים
חצי כוס שמן קנולה
חצי כוס סוכר (אפשר פחות)
2 כוסות מים מהברז
הוראות:
- מכניסים הכל חוץ מכוס מים אחת למיקסר, ולשים.
- מכניסים הכל חוץ מכוס מים אחת למיקסר, ולשים.
- תוך כדי הלישה מוסיפים בהדרגה את הכוס השניה (בהדרגה, כי ייתכן ולא צריך את כל שתי הכוסות. אם יצא הכל, והבצק יהיה רטוב מדי, לא נורא, נפצה על כך בעוד קצת קמח).
- נותנים למיקסר ללוש עד שיש בצק לא דביק.
- מוציאים מהקערה ולשים על שיש נקי משטח עץ מתאים עוד בידיים (מי שיש לו מיקסר שלש טוב או לחילופין מי שלא אוהב ללוש - תשאירו במיקסר, מבחינתי הלישה זו הסיבה האמיתית לאפייה בבית...). לשים עד שהבצק אחיד וכבר לא מתפרק לחלקים/נדבק לשיש.
- מכסים במגבת ומשאירים לעמוד לתפוח. כמה זמן? עד שהוא מכפיל את עצמו. במתכון בו השתמשתי בהתחלה כתוב שעה-שעה וחצי. לטעמי זה מוגזם, וזה גם עלול לגרום ללחם להחמיץ קצת, שזה מבאס.
ביום חם - מספיקות לפעמים 20-30 דקות, ביום קר 45 דקות גם יספיקו... אבל תסתכלו על הגודל.
- אחרי ההתפחה מפעילים את התנור לחום בינוני-גבוה (אצלי בתנור זה סביב 190 מעלות).
- לשים שוב קצת את הבצק, יוצרים צורה (מכמות כזו אני עושה לרב שני כיכרות) ומכניסים לתבנית משומנת (אם עושים צורת חלה/צמה/צורה מיוחדת - מניחים על תבנית רחבה).
- זה הזמן להוסיף "טופינגס" זיגוג ביצה, שומשום, פרג, קוואקר, גרעינים, סוכר וקינמון כל מה שאתם אוהבים...
- מכניסים לתור ואופים. כמה זמן? עד שמוכן (מכניסים סכין קטן וחד מהצד ורואים אם הוא יוצא רטוב או לא. אם רוצים להקפיד עוד יותר, אפשר לצבוט בעזרת הסכין הקטן חתיכה מפנים הלחם ולשלוף אותה, כדי לוודא שהיא כבר מוכנה.... אצלי בתנור זה לוקח בערך 30 שעה. לכל תנור תזמון משלו...
כשהלמעלה של הלחם קשה, והבפנים יבש ורך - זה הזמן להוציא אותו מהתנור, להוציא מהתבנית (כי תבניות מתכת ממשיכות להיות חמות ועלולות לשרוף את תחתית הלחם למרות שהוצאתם בזמן) ולהניח על מגבת, על השיש או הכי טוב - על רשת צינון (אני משתמשת ברשת של תבניות התנור...)
אחרי שמתקרר אפשר להכניס את אחד הכיכרות לשקית ולמקפיא (אם לא מחכים הרבה, כשתפשירו אותו הוא ייצא טרי ממש כמו לאחר האפיה).
בתיאבון!
כשהלמעלה של הלחם קשה, והבפנים יבש ורך - זה הזמן להוציא אותו מהתנור, להוציא מהתבנית (כי תבניות מתכת ממשיכות להיות חמות ועלולות לשרוף את תחתית הלחם למרות שהוצאתם בזמן) ולהניח על מגבת, על השיש או הכי טוב - על רשת צינון (אני משתמשת ברשת של תבניות התנור...)
אחרי שמתקרר אפשר להכניס את אחד הכיכרות לשקית ולמקפיא (אם לא מחכים הרבה, כשתפשירו אותו הוא ייצא טרי ממש כמו לאחר האפיה).
בתיאבון!
ועדכון חם מהתנור (תרתי משמע?): כלבתנו האהובה, שחירפה נפשה ועלתה על השיש למרות שהיא צולעת ברגל אחת, מוסרת שחצי הכיכר הימנית היה מאוד טעים....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה