שלוחת איילה וח'ירבת שמרי

טיול השבת הנוכחי אמור היה להיות בכלל צפונה.
כלומר, יותר צפונה.
קבענו עם חברים, סגרנו תאריך...
התאספה קבוצה של כשש משפחות שרצו לצאת.

במהלך השבוע האחרון, התכניות מעט השתנו.
ראשית החלפנו מסלול, למסלול קרוב יותר.
זה התאים לכולם - לאלו שלא רצו לנסוע רחוק מדי, לאלו שרצו להספיק להגיע לארוחת צהריים משפחתית... לכולם.
עם השבוע, הצטמצמה גם כמות המשפחות ונותרנו שלוש משפחות.
התייצבנו הבוקר בצומת עופר שבדרום מערב הכרמל.
מצומת עופר נכנסים מזרחה (פנימה) ואחרי תחנת הדלק פונים לכביש הגישה אל המושב.
לאחר עוד קצת פיתולים בכביש הזה מגיעים לדרך עפר רבע סלולה שונה ימינה, ולצידה חורשה קטנה עם שולחן קק"ל אחד או שנים. בדף ההסבר החניון הזה נקרא חניון "כרמלים", אנחנו לא ראינו אף שלט.
מה שכן ניתן לראות, זו גדר בקר עם סימון השבילים הירוק מסומן בצורה בולטת עליה ושלט עץ קטן המורה לתחילת המסלול.

חמושים בפירות וירקות, ואפילו קצת חטיפים יצאנו מהרכב והתחלנו ללכת.
חמישה מבוגרים, שישה ילדים ופינצ'רית אחת יצאו לדרך.

בתחילת המסלול נתקלנו בשער הפרות הנ"ל שאני מודה שהיה מעיק למדי.
אנשים שאינם קטני מידות (AKA אני...) צריכים מעט להידחף בו (והנה הלכה התיאוריה שמי שעוברת בשער כזה יכולה להירגע שהיא לא פרה...). לצערי היו עוד שער או שניים כאלה בהמשך הדרך וסביבם גם צמחית חורש- צפוף ודוקרני...

אחרי הליכה קצרה בשביל נוח בחורש הגענו לעין ע'זאל. בריכה בנויה אבן, אליה מובילה תעלה בנויה.
מעל התעלה קשת קטנה ויפה.
בתוך הבריכה - מים שחורים וגועליים.
הפינה עצמה היתה מוצלת ויפה בכל זאת...

לא הרבה אחרי עין ע'זאל השביל הופך במגמת ירידה. חלק מהזמן ירידה בשביל, וחלק מהזמן קיפצוץ מעל סלעים. לא אתגרי במיוחד (לילדים זה שובר את השגרה, לקפצץ במקום ללכת), אבל כדאי לשים לב במיוחד אחרי גשמים, זה עשוי להיות חלקלק משהו...

בדרך פגשנו סיתווניות, נרקיסים, את אלת המסטיק והאספרג שהוציאו פירות ועוד שפע צמחיה.

בסיום הירידה (לפי דף המסלול מרחק של כק"מ וחצי מהמעיין) מגיעים לאיזור משופע בקקטוסים, שגם הם עמוסי פירות. נסיון של אחד המשתתפים לקטוף אחד מהם לא צלח. מזל שלאיש יש פינצטה במחזיק המפתחות (למי שעוד לא ידע - אני נשואה למיני-מקגוייור, יש לו תמיד הכל...).
בין הקקטוסים עומד מבנה מרשים מאוד, בעל שתי קשתות. לפי שלט ההסבר שבמקום זהו יישוב מהתקופה הביזנטית שכפי הנראה נקרא "אסומר". בהמשך הקריאה ניתן להבין כי מבנה הקשתות הוא דווקא חדש יותר, מהתקופה העות'מנית, ושימה כנראה כמחסן לתוצרת חקלאית.

מאחורי המבנה מסתתרות להן כמה וכמה מערות חצי פתוחות שאל חלקן ניתן פיסית להכנס. אנחנו דילגנו עליהן, אבל שמש, הפינצ'רית החביבה, בדקה אחת או שתיים ונראה שחזרה מהן נלהבת...

מהח'רבה ממשיכים עוד כמה מטרים עד לשער פרות נוסף, ובו מחליפים צבע מסלול. עולים שמאלה (מזרחה) עם שביל כחול, על דרך ג'יפים רחבה. המסלול הכחול מתפתל זמן קצר לאחר מכן ימינה, אך המסלול ממשיך עם הדרך הרחבה ישר ומתחיל לטפס על השלוחה.
הדרך ברורה מאוד, ואין כמעט מקום להתבלבל. עולים על הדרך כל הזמן, וכשיש ספק לאן לפנות, נוטים שמאלה (ולמרות התזמון - הפעם זו לא סיסמת בחירות...). השביל מטפס עד ל"צומת T" לידה עץ זית יפה ומרשים (שקצת הזכיר לי את הערבה המרביצה מסרטי "הארי פוטר"...).
בפיצול הזה פונים גם כן שמאלה וזמן מאוד קצר לאחר מכן פוגשים סימון שבילים שחור.
ממשיכים עוד בשביל, עד שהוא פונה ימינה באופן בולט. משמאל ישנו מבנה לבן מגוד באופן רעוע. לפי דף ההסבר זהו קבר שייח' כלשהו שצופה אל המסלול (ניתן לראות אותו למעשה גם כשמתחילים את המסלול, ממש מעל הכניסה לשביל...).

כמה מטרים לאחר מבנה הקבר, השביל פוגש דרך עפר מסודרת, שאם כשעומדים עליה מביטים שמאלה, ניתן לראות את המכוניות שהשארנו בתחילת המסלול ממתינות לנו.

המסלול לקח לנו כשעתיים - שעתיים וחצי בהליכה די איטית, בלי יותר מדי הפסקות.
מזג האויר היה לטובתנו (היה מעט "רוחני", מה שעזר לשבור את החום שהובטח על ידי החזאים...), ואוסף המקלות של שני הילדונים שלנו גדל פלאים בעקבות הטיול היום..

בסוף המסלול התפצלנו איש איש לארוחת הצהריים שלו.

כן ירבו...