קייטנת אמא - היום התשיעי - יום בית

יום רגוע.
הרבה בית.
הרבה מזגן.
הרבה בסלון.
הרבה לכלוך...

לא עשינו כלום, ועשינו (כלומר הם עשו) כל כך הרבה...
יש בקרים שאלו, בחופש, 
שפשוט לא מתחשק לצאת מהבית.
חם, לח, אין תכניות מיוחדות והמחשבה על הגררות לגן המשחקים, או בכלל, על להכנס לאוטו מהביל כדי לסוע ל... אפילו לא משנה לאיפה, פשוט משאירה אותנו על הכורסא בסלון.

הגמדון היה קצת מאוכזב. 
הוא מאוד רצה ללכת. לא אכפת היה לו לאן...
אבל הנינג'ה היתה עייפה, וגם אני, והוא מצא את עצמו עוסק בהמון מלאכות חשובות כל היום, יחד עם אחותו הקטנה.
ראשית, היה עליו להפוך את בית הקרטון שהוא בנה אתמול אצל סבתא ל... למשהו אחר!
החלונות נגזרו,
הקירות הפכו למשולים שחוברו להם יחדיו ממש כמו ירושלים, והפכו לציפורים,
לוח המחוונים של הרכב שהם הכינו מקרטון אחר בשבוע שעבר הפך למגש (לא לדאוג, לא הגישו על המגש הזה ציפורים...) וכל הבית התמלא בפיסות קרטון ונייר דבק...

לאחר מכן הגיע השעה לשנו"צ.
זה מצחיק,
כשהגמד נכנס לגן מועצה בתחילת השנה, הבטיחו לנו, שכמו כל הילדים, תוך חודש פחות או יותר הוא מתרגל להיעלמות שנת הצהריים ומסתגל.
הילד שלי לא קרא את ספר החוקים שבו זה כתוב.
הוא עייף.
מאד.
ולשמחתי, הוא הצליח לשמור את זה עד לסוף השנה (אם כבר להיות עייך כל השנה, אז להרוויח שנ"צים בקיץ, לא?) ובחופשה הזו יש לי שני ילדים ששוכבים לישון בצהריים.
אני מוכרחה לומר שזה הופך את כולנו (ילדים כמבוגרת) לעליזים ואוהבי אדם הרבה יותר...
ככה הם החליטו ללכת לישון היום.

אני מניחה שברור מאליו שזה החזיק בדיוק 10 דקות לפני שהפרדתי את הצחקוקייה הזו, אבל זה היה חמוד כל כך!

אחר הצהריים קערה של ענבים, וסרט לקינוח, והופ! הגיעה השעה 16:00.

ימי שני, הם "יום אבא".
או בשמם המדוייק יותר "ימי השפיות של אמא" שכן אלו הימים שהאיש חוזר מוקדם יותר מהעבודה, ונותן לי כמה שעות של שקט.
האמת, הם לא מאוד מטריחים אותי, הזאטוטים... הכוונה היא באמת לשקט.
באזניים.
בלי יללות, בלי דיבור בלתי פוסק של חרוזים מטופשים שמצחיקים מאוד בגיל 4 (והאמת, שלפעמים גם בגיל 33, אבל... אעפס, הילד עוד לא הבין את מהות המשפט "לא חוזרים על בדיחה פעמיים"... או במקרה שלו "בפעם השמונה עשרה זה מיצה את עצמו"...), בלי ריבים, ובלי בקשות קטנות וחמודות שמגיות אחרי כל הנ"ל...
קצת שקט.
זמן לעבוד,
לבזבז זמן על המחשב, 
לנוח..
 כמו השנ"צ - גם זה מרכיב חשוב שבלעדיו היה לי קשה להיות נחמדה לעולם...

את היום סיימנו עם פגישה של הורי הגן שאנחנו שותפים בהקמתו.
התהליך ארוך,
אבל ישתלם בסופו של דבר.
אבל העייפות, והמתח הם לא קלים.
זה דורש סבלנות,
ויכולת להכיל חוסר וודאות - שני דברים שאני איני מצטיינת בהם.
מזל שישנו צהריים היום...